מאת: ד"ר רפי לב
מבוא
בקריירה המקצועית שלי חוויתי שני תהליכי פרישה, לא קלאסיים במובן שאנחנו מכירים בארגונים אזרחיים, אבל עדיין כאלה שנתנו לי את הטעימה והדרייב לעסוק בנושא.
הפרישה הראשונה שלי , הייתה מחיל האוויר, בגיל יחסית צעיר, במהלכה חוויתי את תהליך ההתלבטות הבסיסי של "מה אני עושה ביום שאחרי? למזלי/ או רוע מזלי (תלוי איך מסתכלים על זה) נקרתה בפני הזדמנות , בבחינת חלום מקצועי שלא מומש כל כך בחיל האוויר, להקים במשטרה מחלקה מקצועית בתחום של מדעי ההתנהגות. המעבר מחיל האוויר למשטרה היה בטווח של כמה ימים, "אתנחתא" קצרה, אפילו קצרה מידי (בראייה לאחור).
הפרישה השנייה הייתה לפני 12 שנה מהמשטרה, אשר לוותה בתהליך הכנה אישי שעשיתי, שכלל עשרות שיחות עם אנשים שפרשו מארגוני ביטחון. האוריינטציה העיקרית בשיחות אלה הייתה , מתוך גישת Benchmark לנסות ללמוד ולהבין מה עבר על אנשים אלה בשנה שאחרי הפרישה.
במקביל לכך, עברתי כמובן את סדנאות ההכנה לפרישה, הן בצה"ל והן במשטרה -שם פגשתי לראשונה את רפי פלג ומשנתו המיוחדת בהתייחסות לפרישה כ"בגרות שנייה"- הן בתוכן והן באופן המיוחד בו הוא מעביר אותה. בהמשך אף הצטרפתי לקורס המנטורים שלו, בו נחשפתי לעומק למודל החדש אותו הוא מוביל, בהתייחסות לתהליך הפרישה.
מהשיחות שעשיתי והסדנאות בהן השתתפתי עלו כמה תובנות מרכזיות:
- תהליך הפרישה לגמלאות, נתפס כמושג ארגוני חד צדדי- הארגון מוציא את העובד לגמלאות. בתהליך זה, במשמעות הזאת, אין שום מקום ואמירה לעובד, בקביעת כיווני ההמשך שלו שלא לדבר על מועד הפרישה, שבחלק גדול מהמקרים אליהם נחשפתי, היוזם היה הארגון.
- נחשפתי בתגובות האנשים, גם לאמירות כמו: "הוציאו אותי", "זרקו אותי" "משבר סוף הדרך", "למה עשו לי את זה?", – ומנגד גם אמירות כמו: – "נקרע את העולם", "סתם בא לא לעשות כלום" "איזה כיף הולך להיות ,אקום מתי שארצה, אין דיונים- חופש מוחלט". כמעט ולא שמעתי אמירות "אמצע" – או אמירות המעידות על פרישה יזומה .
- סדנאות ההכנה לפרישה, ממוקדות ברובן , בחלק גדול מהארגונים, באספקטים כלכליים, שיווקיים ומיתוגיים ובהקשר של מציאת עבודה חדשה. הנושאים המנטליים- אישיים כמעט ולא עולים בהכנות אלה. נושא זה עובר שינוי בשנים האחרונות.
- בסדנאות ההכנה לפרישה בעיקר "מדברים על הפרישה" ופחות "עושים אותה " בראייה ספציפית של כל אחד.
- הניסיון המרכזי הוא לתאר את היציאה לפרישה כעוד "מעבר קריירה". ככל שנחשפתי לתהליך אישית הבנתי שיש פה מעבר ארכימדי מסדר גודל אחר ושונה מעוד מעבר קריירה.
נתונים אלה והחוויה האישית שלי בפרישה , יצרו אצלי את הצורך והסקרנות להעמיק ולהתנסות במודל האימון לבגרות שנייה.
הבגרות השנייה – חשיבה אקטיבית ואופטימית בניהול תהליך הפרישה
לצד מרחבי הפנאי והמשפחה שיורחבו לאחר הפרישה, פותח עפ"י רפי פלג, מרחב חדש – מרחב הבגרות השנייה- שעיקרו הוא יציקה אקטיבית של תוכן, ערך ומשמעות לחיים החדשים ביום שאחרי הפרישה, באמצעות יצירה של עיסוקים ופעילויות שהפורש בוחר לפתח.
הבגרות השנייה הינה תהליך שלם של חשיבה פנימית ותוכנית חלומות ושאיפות, מבוססת פעולה והתנהגויות המכוונות ליצור ערך, חותם ושביעות רצון בחיים החדשים אחרי הפרישה.
בבסיסו של מודל בגרות השנייה שפיתח רפי פלג יש כמה הנחות :
- מסר המרכזי לפורש שהוא "קח אחריות ניהולית על התהליך הזה, כי הוא שלך ורק שלך".
- הכנה מנטלית המבוססת על 2 עקרונות פסיכולוגיים : יכולת הרפלקציה האישית- היכולת של הפורש להסתכל אל תוך עצמו באופן מובנה ומסודר ולגזור מכך כיווני פעולה. עיקרון הפרואקטיביות- ההכנה לפרישה ובגרות שנייה לא תגיע מעצמה אל הפורש, עליו להיות פרואקטיבי וליצור אותה.
- האתנחתא- מושג מרכזי בדרך למיצוי ומימוש הבגרות השנייה והמושג שרפי פלג משתמש בו, "חייב העץ לנוח" , במונחים של שלב מנוחה אקטיבי של עצירה לצורך בניית יכולת עתידית.
- הבגרות השנייה בהמון מובנים מחזקת יכולות קוגניטיביות קיימות היכולות להיות נכס בשלב הזה של החיים.
- חשיבה גמישה ודינאמית בהתייחסות לתקופת החיים החדשה ומודעות ליכולת להחליט על היקף הפעילויות ועל האפשרות לשינויים על ציר הזמן. בגרות שנייה אינה עוד מעבר תפקיד בקריירה.
רוצים לקבל אימון אישי , במסגרת כמה פגישות, מבוססות גישת הבגרות השנייה?
פנו אלי ואשמח לסייע !
